Comments on: That was the seder that was http://drsavta.com/wordpress/2008/04/21/that-was-the-seder-that-was/ Thu, 04 Dec 2008 20:15:30 +0000 http://wordpress.org/?v=2.5 By: Flora http://drsavta.com/wordpress/2008/04/21/that-was-the-seder-that-was/#comment-82962 Flora Mon, 21 Apr 2008 21:08:47 +0000 http://drsavta.com/wordpress/?p=337#comment-82962 זה בטח יראה מוזר, שאכתוב כאן בעברית, ועל כך אבקש את סליחתך. טיפה קשה לאסוף את כל המחשבות. תוך כדי כתיבה הן רצות לכאן ולכאן. וכל פעם ממלאות אותי התרגשות מחודשת. אז איך היה "הסדר" שלי? זה התחיל בערך שבועיים קודם לכן, בהזמנתו הבלתי צפויה של בן. הייתי נבוכה, אפילו מפוחדת. בספונטאניות רגעית סירבתי למרות, שההזמנה כל כך החמיאה לי. הרי לי אין חגים. אני אפילו לא יודעת איך לחגוג. פאניקה כמעט השתלטה על כל כולי. ואז ... התחילו להגיע, אחד אחרי השני, "כדורי ההרגעה": מפגש אחד מקסים איתכם... ועוד אחד, אף נפלא יותר. והמפגש עם רוב משתתפי הסדר יום קודם בביעור החמץ. והנה, ערב הסדר. מבוכה גדולה... "שלום, ערב טוב, אני נורית אישתו של עקיבא ..." "היי, אני רחל וזה אוהד (כן אותו כבר הכרתי וזה בטח ירמי :) ככה, בחיוך רחב, לא נתנו לי ולו לרגע אחד להרגיש לא בנוח. עקיבא פתח איתי בשיחת עבודה ובו בזמן היה צריך להתמודד עם שאלות, לא כל כך נוחות, בנוגע לקשרי הידידות שהביאו אותי לסדר. אנדריאה (בתי) נבלעה בין הילדים והצעצועים ולא הרגשתי אותה כל הערב. בשבילי זו הייתה חוויה אדירה. כל כך מרתקת. מיוחדת. מהפנטת. הסדור הקפדני של השולחנות, המטעמים שלך, רונה, קולו הרך והעמוק של "סבא", השירה המשותפת, הדיונים בין לבין. פשוט קסום! ולי ... לי נותר רק להתרגש ולהודות. ושוב להודות, מעומק הלב. כי לי סוף סוף, היה ... חג! זה בטח יראה מוזר, שאכתוב כאן בעברית, ועל כך אבקש את סליחתך.

טיפה קשה לאסוף את כל המחשבות. תוך כדי כתיבה הן רצות לכאן ולכאן. וכל פעם ממלאות אותי התרגשות מחודשת.

אז איך היה “הסדר” שלי? זה התחיל בערך שבועיים קודם לכן, בהזמנתו הבלתי צפויה של בן. הייתי נבוכה, אפילו מפוחדת. בספונטאניות רגעית סירבתי למרות, שההזמנה כל כך החמיאה לי. הרי לי אין חגים. אני אפילו לא יודעת איך לחגוג. פאניקה כמעט השתלטה על כל כולי.

ואז … התחילו להגיע, אחד אחרי השני, “כדורי ההרגעה”: מפגש אחד מקסים איתכם… ועוד אחד, אף נפלא יותר. והמפגש עם רוב משתתפי הסדר יום קודם בביעור החמץ.

והנה, ערב הסדר. מבוכה גדולה…
“שלום, ערב טוב, אני נורית אישתו של עקיבא …”
“היי, אני רחל וזה אוהד (כן אותו כבר הכרתי וזה בטח ירמי :)

ככה, בחיוך רחב, לא נתנו לי ולו לרגע אחד להרגיש לא בנוח. עקיבא פתח איתי בשיחת עבודה ובו בזמן היה צריך להתמודד עם שאלות, לא כל כך נוחות, בנוגע לקשרי הידידות שהביאו אותי לסדר. אנדריאה (בתי) נבלעה בין הילדים והצעצועים ולא הרגשתי אותה כל הערב.

בשבילי זו הייתה חוויה אדירה. כל כך מרתקת. מיוחדת. מהפנטת. הסדור הקפדני של השולחנות, המטעמים שלך, רונה, קולו הרך והעמוק של “סבא”, השירה המשותפת, הדיונים בין לבין. פשוט קסום!

ולי … לי נותר רק להתרגש ולהודות. ושוב להודות, מעומק הלב. כי לי סוף סוף, היה … חג!

]]>